(14 באוגוסט 1910 – 28 במרץ 1970) משורר, פזמונאי, מחזאי, מתרגם ופובליציסט
נולד ב-14 באוגוסט 1910 בוורשה בירת פולין. לאחר מכן עקרה משפחתו לרוסיה, שממנה עלה לישראל בהיותו בן 15, והתיישב בתל אביב, העיר שעמה היה מזוהה עד יומו האחרון ושלה הקדיש שירים רבים.
לאחר שהשתלם כאגרונום בצרפת, החל אלתרמן הצעיר לפרסם טורים ורשימות בעיתונים וכתבי עת ישראליים כמו "דבר" ו"הארץ", ולחבר פזמונים לתיאטרון "המטאטא".
ספר שיריו הראשון, “כוכבים בחוץ", ראה אור ב-1938, והיה לקלאסיקה מקומית מיידית, כמו אלה שבאו בעקבותיו, ובהם “שמחת עניים”, “עיר היונה” ו”חגיגת קיץ”.
מאז פרסם מאות טורים, מאמרים, קטעי סאטירה ושירים, שרבים מהם הולחנו והפכו לנכסי צאן ברזל תרבותיים, כתב ותרגם מחזות, זכה בפרסים רבים, כולל פרס ישראל לספרות בשנת 1968, וביסס את מעמדו כאחד היוצרים הפוריים, המוערכים והאהובים ביותר בישראל מאז ועד היום.
יש הרואים באלתרמן את המשורר הלאומי האמיתי של ישראל, ואין עוררין על כך שהוא מאבות השירה העברית החדשה, והשפעתו על דורות ההמשך של המשוררים המקומיים (שרבים מהם אף ניסו לחקות את סגנונו המובהק) עמוקה ביותר.
הלך לעולמו ב-28 במרץ 1970, והוא בן 59 בלבד.
