אפרים קישון ( 23 באוגוסט 1924 – 29 בינואר 2005) – סופר, הומוריסטן, סאטיריקן, עיתונאי, מחזאי, מפיק ובמאי קולנוע ותיאטרון
נולד בשנת 1924 בבודפשט, הונגריה. למד באוניברסיטה לתולדות האמנות וסיים את האקדמיה הגבוהה לפיסול מתכת. הצליח לשרוד את השואה, לאחר שנמלט ממחנות ריכוז הונגריים-גרמניים ורוסיים, ועלה לישראל בשנת 1949. למד עברית באולפן "עציון" בירושלים והגיע לשליטה פלאית בשפה העברית תוך חודשים ספורים.
ספרו הראשון, "העולה היורד לחיינו", יצא בשנת 1951. בשנת 1952 החל לכתוב את הטור "חד גדיא" בעיתון "מעריב" במשך כ-30 שנה. מאז כתב כחמישים ספרים בשפה העברית שתורגמו ל-37 שפות וזיכו אותו למעמד של הסופר העברי הנקרא ביותר בעולם.
מחזהו הראשון, "שמו הולך לפניו", הועלה בתיאטרון הלאומי "הבימה" בשנת 1953 והינו אחד מתוך 14 המחזות ומחזות הזמר שכתב. יצירותיו התיאטרליות כגון "הכתובה", "הו, הו יוליה", "סאלח שבתי" ו-"תוציא את השטקר", בוימו על ידו בתיאטרון הישראלי והעולמי, וממשיכות להיות מוצגות בכל רחבי העולם. גם מחזותיו החדשים: "משפט האבהות של יוסף הנגר" ו-"פתוח לרגל שיפוצים", מוצגים בהצלחה על במות העולם.
סרטיו של קישון: "סאלח שבתי" (1964), "ארבינקא" (1967), "תעלת בלאומילך" (1969), "השוטר אזולאי" (1971) ו-"השועל בלול התרנגולות" (1978), זכו בפרסים בינלאומיים חשובים ורבים, ביניהם שלושה פרסי "גלובוס הזהב" ומועמדות כפולה לפרס האוסקר.
בשנים האחרונות, יצאו חלק מספריו בהוצאות מחודשות וזכו להצלחה גדולה. לרגל שנת העשור למותו יצא לחנויות "ספר קישוני" המכנס בתוכו את יצירותיו המרכזיות שהפכו לנכס צאן ברזל בתרבות ובסִפרות הישראלית.
במהלך חייו זכה קישון בתארים רבים: תואר "דוקטור לפילוסופיה" ממספר אוניברסיטאות בארץ ובעולם, בשנת 2001 נמנה עם המועמדים לקבלת פרס "נובל" לסִפרות, ובשנת 2002 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים ונבחר ל"איש השנה בספרות".
אפרים קישון נפטר בתאריך 29.01.2005 ונקבר בבית הקברות "טרומפלדור" בתל אביב.
דורות רבים ממשיכים לגדול על יצירתו של קישון, אשר נשארה חיונית ורלוונטית עד היום – כפי שהייתה ביום כתיבתה. יצירתו היא נכס תרבותי בחברה הישראלית והעולמית, הממשיכה להצחיק, לרגש ולהסב הנאה למיליוני קוראים מסביב לעולם.
